בתי הקברות – גשר בין חיים ומתים
כתבה: אורית רמון
בתי קברות הם המקומות אליהם מובילים בני אדם בכל רחבי העולם את קרוביהם וידידיהם המתים למנוחה אחרונה. מתוך שכך זהו גם מקום המפגש בין מתים וחיים, אך בית הקברות הוא גם מקום מפגש של רעיונות רוחניים, אסתטיים, חברתיים ועוד. המפגש הרב מימדי הזה לא רק מושפע על ידי החיים המבקרים בו, אלא גם משפיע על עולמו של המבקר בבית הקברות ומעצב אותו.
אבריאל בר לבב, במאמרו על בתי קברות יהודיים הציע טיפולוגיה של שמונה דגמים שניתן להשתמש בהם על מנת להבין את תפקידיהם של בתי קברות – טיפולוגיה שיכולה לסייע בדיון בכל בית קברות שהוא:
- תפיסת בית הקברות כשכונה – מקום מגורים של מי שנחשב שמתקיים בשוליה של החברה, המאורגן, במידה רבה כשיקוף של מעמדם של אלה בעולם החיים. שכונת המתים ממשיכה ומשקפת את המערכות החברתיות של שכונת החיים והיא גם חלק בלתי נפרד ממנה.
- בית הקברות כשער או פתח מעבר בין עולם החיים אל עולם המתים ולכן הוא יכול גם להיות מסוכן: מחד יכולים המתים למשוך את החיים אליהם ומאידך יכולים המתים לחדור אל עולם
החיים. - משום היותו של בית הקברות שער הוא מתפקד גם כמרכז תקשורת בין העולמות: מקום בו אפשר לקבל מידע מן העולם שמעבר אך גם להעביר בקשות למרום. אנשים פוקדים קברים על מנת לספר על מה שמטריד אותם ולבקש מן המתים עזרה. התקשורת בבית הקברות מתרחשת גם בין החיים באמצעות, למשל, ההספד, או המצבה, על הכתובת שעליה ועל קישוטיה.
- בית הקברות כבמה – בית הקברות הוא המקום שבו מתרחשת הלוויה אבל הוא גם מקומם של טקסים ציבוריים ואישיים אחרים. באמצעות הטקסים שבית הקברות משמש להם במה, מובנות ומאושרות גם מסגרת ומוסכמות חברתיות.
- תפיסתו של בית הקברות כבמה הופכת את האסתטיקה שלו לתפאורה המשקפת את עמדתם של הפוקדים את המקום כלפי המוות והמתים.
- משום שוליותו של בית הקברות הוא יכול לשמש ואף שימש כמקלט – הן לבני אדם והן לרכוש.
- במקרים אחרים אפשר לראות בבית הקברות מלכודת – מי שנטמן בו לא יוכל עוד לצאת. הן תפיסת בית הקברות כמקלט והן תפיסתו כמלכודת משקפים את אופיו של בית הקברות כ'מקום אחר' – שונה ונבדל מזה שלנו.
- ויותר מכל, בית הקברות הוא 'מקום של זיכרון', מוקד ליצירתן של 'קהילות זיכרון' ומרכז של זהות. דווקא כשקהילות מצטמצמות או נעזבות יכולים בתי עלמין לזכות בחשיבות רבה יותר ולהפוך להיות ציר מרכזי בהגדרת הזהות, של שוכני העפר ושל החיים.
בר-לבב במאמרו אף טען כי 'האינטרנט הוא גן עדן לבתי קברות', ואכן העלאת הנתונים מבתי הקברות בהר ציון מבקשת להביא את הנקברים, את החיים, את הקהילות ואת ה
זיכרון לחיי נצח בגן עדן וירטואלי. כל זאת בתקווה למפגש מחודש בין ציוּני הקברים והקהילות הווירטואליות לבין החיים הקהילות הקיימות, ולהתעוררות של עניין בחקר הקשר שביניהם.
פרויקט תיעוד הקברים בהר ציון נערך ביוזמתן של יסכה הרני וד"ר אורית רמון ובתמיכת שגרירות גרמניה בישראל, והפרובסט וולפגנג שמידט. הפרויקט לא יכול היה להתבצע ללא הסיוע של חברת MyHeritage הישראלית, התשתיות של חברת BillionGraves העולמית והעשרות הרבות של המתנדבים שהגיעו לקחת חלק בהחזרת בתי הקברות של הר ציון לחיים.
- תלמידי ומורי בית הספר הארמני בירושלים.
- איציק רייטר
- ניר אורטל, יד יצחק בן צבי
- המכינה הירושלמית
- נירית שלו כליפא
- נתן לנדאו – ריכוז פרוייקט התיעוד
- משפחת דג'אני
- המרכז הבין תרבותי לירושלים
- סיסיליה בלום, הכנסייה הלותרנית
- משרד החוץ הגרמני
- ד"ר פול רייט, הקולג' האוניברסיטאי ירושלים
- קטיה זונקן, צילומים
- דיויד ליברמן ולביא זמיר, חברת My Heritage
- מועדון אל חייאט, ירושלים
- הכנסייה הפרנציסקנית
- הפטריארכיה הארמנית
הפרוייקט נעשה בתמיכת השגרירות הגרמנית בתל אביב.
למידע נוסף על אירועים עכשווים בהר ציון, בקרו ב"חלון להר ציון".
